אחרי מות אלוקים

פרשת "אחרי מות קדושים" היא פרשת הפוסט בר מצווה של אמונת חיי הסיזיפית. היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע לא מגיע השמימה. היא משטח השראה לאמונת אמת עולה ויורדת בחיים שלאחר המוות. לפעמים עולה אמונת האמת שלי לגבהים חדשים, ואני מאמין באמונה שלמה כי יש חיים של קדושה אחרי מות אלוקים, ויש אל מי להתפלל בגוף שני נוכח או בגוף שני נוכחת. ולפעמים, כשאמונת האמת שלי מתחילה לשקוע, אני נאחז בקרנות המזבח של קאמי, הממשיך להקשות את קושיית הקושיות לפרשת אחרי מות קדושים – "איך להיות קדוש בעולם אחרי מותו של אלהים?".[1]

קאמי הוא אחד ממבשריו הגדולים של עידן אחרי מות המודרניות שלי. עידן זה מאופיין, בין השאר, בשיבה אל ארון הספרים, ובתשוקה להעלות באוב אלים מתים. לו היה קאמי דורש דרשה לפרשת אחרי מות קדושים אפשר שהיה דורש אותה כך: "אַחֲרֵי מוֹת קְדוֹשִׂים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ הָיָה יְהׂוָה אֱלֹהֵיכֶם".

אחרי הכל מה, אליבא דקאמי, יעשה יהודי כמוני? – האם מותר לו לקום בבוקר ולשאוף להיות קדוש? האם מותר לו לבוא אל הקֹדש בכל עת? האם יש לו בכלל סיכוי לממש את תשוקתו לקדושה, או שמא, רחמנא ליצלן, "כִּי קָדוֹשׁ יְהׂוָה אֱלֹהֵיכֶם הַחַי" הוא תנאי הכרחי ל"קְדוֹשִׂים תִּהְיוּ"?

ומה באשר לטומאתו של העולם שאלוהיו מת? האם מותו של מי ש"מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" איננו מטמא טומאה עולמית? האם יש טעם לשלוח צוותי טיהור לכל הפינות הנידחות, או שמא הכל אבוד?

אחרי ככלות הכל אלוקים בורא עולמות ומחריבם.[2] אולי השלב הראשון של החרבת העולם הזה כבר מאחורינו? אולי לפני מותו הספיק לשלוח את בשורת "אלוקים מת" בידי נביאו ניטשה? אולי לפני שניתק את כל החוטים הסמויים המחברים בינו לבין העולם הזה, הכתיב לניטשה את "כה אמר זרטוסטרא", ועבר לשכון באחד מאינסוף עולמותיו האחרים?

אולי הוא מתכנן עכשיו באחד מעולמותיו האחרים את הפיגוע האחרון בעולמנו? אולי הוא מתדרך עכשיו בחמ"ל שלו מאות שאהידים שלא מהעולם הזה?

ואולי – לו יהי – לא יהיו הדברים לעולם?

 

[1] פרפרזה על דבריו של קאמי המופיעים ב"הדבר", הוצאת "עם עובד" 2001, עמ` 223.

[2] ראי/ה למשל בראשית רבה פרשה ג ; בראשית רבה פרשה ט ; קהלת רבה פרשה ג

 

Facebook
Twitter
LinkedIn