דָּם דָּם דָּם דָּם דָּם דָּם דָּם

מאת: ארי אֵלון (ציור: יונה ארזי) ת.פרסום: 05/07/15
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

היום הוא היום הרביעי מתוך ה"שבעה" שיושבת אלישבע על שני בניה. היום היא מלמדת את הפרק הרביעי מתוך שבעת פרקי הפתיחה של ספרה "ותקרא" - ספר הקורבנות של אלישבע. את דרשתה היומית דורשת אלישבע על קרבן החטאת, שהוא הקרבן הרביעי מתוך שבעת הקורבנות של חייה. היא פותחת את דרשתה המדממת בשלוש קושיות נוקבות על הפסוק: וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ (אשר חטא) מִדַּם הַפָּר וְהֵבִיא אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְהֹוָה אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ (שמות ד ה-ו)

קושיה ראשונה: מיהו הכהן המשיח? – האם זה אהרן בעלי? נדב בני? אביהוא בני? אלעזר בני? איתמר בני? כל התשובות נכונות?

קושיה שניה: למי חטאו חמשת המשיחים השוחטים שלי? – ליהוה? לי? לעדת ישראל? לכל יושבי תבל? לפרים? לאילים? לכבשים? לכדור הארץ המדמם מדם האדם הבקר הצאן והעוף? כל התשובות נכונות?

קושיה שלישית: מיהו רופא האליל שרשם ליהוה את המרשם הזה הדורש לְהַזוֹת על פניו שבע מנות דם שבע פעמים? האם ניסו פעם מרשם אחר להרגיע לו את הקריז? האם מקיימים שם התייעצויות נוספות? למה דוקא שבע פעמים? מה יש בו במספר "שבע" שעושה את זה ליהוה?

אלישבע לא מתעכבת על שתי הקושיות הראשונות (אולי בגלל שכל התשובות נכונות). היא עוברת ישר לקושיה השלישית. בדרשתה המעמיקה היא קושרת את שמה - אלישבע - לשבע הפעמים שיש להזות את שבע מנות הדם על פני יהוה. לשם כך היא נודדת בין מקורות רבים ומציעה שבע תשובות לשאלה "למה נקרא שמה אלישבע?". בסוף המסע היא מקשרת בין שבע התשובות הללו לשבע מנות הדם שיש להזות על פני יהוה שבע פעמים. אסור לנו למסור כאן את כל הפרטים, מלבד התקציר הבא על שבע השביעיות אשר לאלישבע.

 שבע השביעיות אשר לאלישבע

א  שבעת הפנים  - שבעה פנים לכל דבר שאומרת האלה אלישבע, בניגוד גמור לדבר יהוה שחייב להיות חד משמעי וחד כתער כוהניו השוחטים. למה חייב אלוהי הכהנים השוחטים להיות חד משמעי וחד כתער? - כי אין כל הבדל בינו לבין מיליוני מגלומנים אלימים אחרים החושבים את עצמם לאלי1 שבשמים ובארץ, ובכל פעם שהם רואים בסביבה אלהים אחרות הם חוטפים קריז ועולה להם דם הקרבן לראש.

ב  שבעת ימי המילואים (ה"שבעה" שישבו נדב ואביהוא על עצמם) - לפני שיהוה שרף כליל את שני בני אלישבע הוא הכריח אותם לשבת שבעה על עצמם. בסרקאזם האופייני לסופריו הם כינו את ה"שבעה" המקברית הזאת כ"שבעת ימי מילואים".

ג  ה"שבעה" שיושבת אלישבע על בניה - אחרי ששרף יהוה את שני בניה ישבה עליהם אלישבע "שבעה" לבדה. למה לבדה? - כי יהוה אסר על האב והאחים השכולים (אהרן אלעזר ואיתמר) להצטרף ל"שבעה". הרבה יותר גרוע: הוא אסר עליהם לגלות כל סימן של אבל, וכפה עליהם לשמוח ביום שמחת לבו שהוא היום שבו חנך את משכנו בשני קרבנות האדם המעולים ביותר שפרחו בגן השושנים המדממות שלו.

ד  שבעת הפרקים הפותחים את ספר "ותקרא" -  לא נרחיב כאן את הדבור על הקשר העמוק בין שם האלה אלישבע לבין שבעת הפרקים הפותחים את ספר הקורבנות שלה. הקשר הזה עולה מכל דרשות אלישבע שהעלינו כאן בעבר ומכל דרשותיה שנעלה בעתיד

ה  שבעת הקורבנות של חייה - עולה, מנחה, נדבה, חטאת, אשם, תודה ומילואים. בכל יום אנו מביאים כאן קרבן אחר ומשתדלים להביא טיפה מתוך ים התחושות והתובנות של אלישבע בקשר לכל אחד מהקרבנות הללו.

ו  שבעת הגברים של חייה - בפסוק היחידי שבו מוזכרת אלישבע בתורת יהוה הגברית היא מעומתת מול שבעת הגברים של חייה - "וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר" (שמות ו כג). כל ההבדל שבעולם בין אלישבע היוצרת והלוחמת האלוהית שאנו פוגשים כאן, לבין אלישבע המודרת והמנודה של תורת יהוה שאינה אלא "אשתו של" "בתו של" "אחותו של" ו"אמם של"

ז שבע בנות יתרו -  יש יחס הפוך בין שבע מנות הדם שמזֶה הכהן המשיח על פני יהוה לבין שבע טיפות הדם שהזליפה צפורה לרגליו של אותו יהוה כדי להרגיע לו את הקריז ולמנוע ממנו להרוג את משה. לא נוכל להביא כאן את דבריה של אלישבע המוכיחים שצפורה טפטפה בדיוק שבע טיפות דם לרגלי יהוה. דברים אלו כתובים בספר הקורבנות של אלישבע. נסתפק כאן רק בציון העובדות הבאות:

צפורה, בתו הבכורה של יתרו כהן יהוה, הכירה את יהוה הרבה לפני שמשה ואהרן ידעו על קיומו.  צפורה היתה אחת משבע בנות יתרו שכל אחת מהן ידעה את נפש יהוה על קרבה ועל כרעיה. יהוה חשש מפני צפורה שהכירה אותו לפני ולפנים, וכפה על משה לסלק אותה. הוא לא רצה שהיא תהיה הכוהנת הגדולה של משה, כי היא ידעה בדיוק כיצד למזער ככל האפשר את כמות הדם היומית שהוא זקוק לה. במקומה הוא הביא למשה את אהרן שעד אז לא ידע בכלל על קיומו. לאחר זמן קצר ביותר הכתיב יהוה למשה ולאהרן את ספר "ויקרא" - ספר הקורבנות של יהוה. בספר "ויקרא" צורך יהוה לפחות פי אלף כמות דם יותר מהכמות שיתרו ושבע בנותיו ידעו לתת לו. צפורה המגורשת למדה את אלישבע בחשאי את כל המרשמים הסודיים של יתרו ושבע בנותיו, ואלישבע העתיקה את המרשמים הללו לתוך ספר הקורבנות שלה, הלוא הוא ספר "ותקרא".

יש יחס הפוך בין אלישבע ושבעת הגברים שלה לבין יתרו ושבע בנותיו, ואסור לנו בינתיים להרחיב על כך את הדבור. כל מה שמותר לנו לומר כאן בשלב זה הוא שאם היו צפורה ואלישבע מוציאות אותנו ממצרים היה נשפך כאן הרבה הרבה הרבה פחות דם...