מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֵּין כּוֹכָבִים

מפת הדרכים של פרשת הדרכים הפורחת באוויר

פרשת "מסעי בני ישראל" היא פרשת הדרכים הנצחית שלנו. לא נגמרת לעולם. בפרק השני[1] של פרשה זו נמשכים עדיין הוויכוחים באשר לקוויה הסופיים של מפת הגבולות שלנו. בפרק הראשון[2] שלה נערכים עדיין ניסיונות בלתי פוסקים לנסח את הטיוטה הסופית של מפת הדרכים של כל אחד ואחת מאתנו.

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא עם היוצא ממצרים וממשיך ללכת לארצו ולמולדתו. בכל דור ודור חייב אדם לסמן את גבולותיו ולשרטט את מפת הדרכים האישית שלו.

פרשת "מסעי" איננה סתם פרשת דרכים ארצית, אלא צומת פרשות דרכים הפורחות באוויר. כל מי שניצב בפני פרשות דרכים אלו רשאי להגביל את תחומי דמיונו, ולהסתפק במשמעויות הגיאוגרפיות-היסטוריות-פוליטיות-משפטיות שלהן. זכותו לדשדש בחול המדבר ולהישאר מקורקע, אך ההפסד כולו שלו. לעומת זאת, אם ירצה לצאת נשכר – מוטב שיצא לשטח הפתוח, יגלוש בעקבות דרשני הרוח, וילמד מהם כיצד להגביה עוף. תוך כדי כך הוא ילמד כיצד להסב את המפות המעורפלות של פרשתנו למרבדי קסמים מעופפים הנישאים ברוח המרחפת על פני תהום חיינו.

גבולות "מסעי" וגבולות ארץ ישראל השלמה

מפת גבולות הארץ הרשומה בפרשתנו ידועה בציבור הפרשנים כמפת "גבולות מסעי". זוהי מפה מוגבלת ומצומצמת ביחס למפת "גבולות אברהם" שהיא מפת הארץ המובטחת אשר ניתנה לאברהם אבינו במעמד ברית בין הבתרים[3].

פעם, בלילה זרוע כוכבים, הבטיח אלוהינו לאבינו הרים וגבעות, ימים ונהרות. כטוב לִבו של אלוהינו במחזה, הוא פרש בפני אבינו את חזון ארץ ישראל השלמה הכוללת בתוכה את כל שטחי מדינות ירדן, לבנון, סוריה ופלשתין, לצד חלקים נרחבים משטחי עיראק ומצרים, ואפילו פְלחים קטנים מתחומן של ערב הסעודית וטורקיה. כל זה היה אז`   בימי החזון והמעש הרחוקים של פרשת "לך לך". אבל עכשיו, רגע לפני כיבוש/שחרור הארץ המובטחת, ניצבים אנו על צומת פרשות הדרכים של פרשת "מסעי". עכשיו, לאור כל הלחצים המופעלים עלינו מבית ומחוץ, אין לנו ברירה אלא לוותר זמנית על חלום ארץ ישראל השלמה של אבותינו, ולהסכים ל"פשרה עכשיו" על פי הנוסחה המצומצמת של "גבולות מסעי".

שאלת מיליון הדולר, כמובן, היא "מהי, בדיוק, הנוסחה המצומצמת של "גבולות מסעי"? – מסתבר, כצפוי, שעד עצם היום הזה נטושה על כך מחלוקת גדולה בין פרשני החדשות, פרשני המקרא, פרשני המדרש ופרשנינו לענייני כנענים. על פי המקסימליסטים שבין פרשנים אלו עובר קו הגבול הדרומי של "גבולות מסעי" בין אילת והנילוס (נהר מצרים). משפך הנילוס מצפין קו הגבול המערבי לאורך חוף הים התיכון עד מפרץ איסכנדרון שבדרום טורקיה. משם הוא מושך מזרחה לאורך הרי אמנוס שבדרום טורקיה, עד שהוא מגיע לצפון-מערב נהר פרת. מגדות הנהר הגדול נהר פרת מדרים הגבול ומעריב עד הכינרת, ויורד דרומה לאורך הירדן והערבה בואכה אילת.

על פי המינימליסטים מגיע גבול "מסעי" הצפוני רק עד צפון מדינת לבנון של ימינו, ומשם הוא נמשך מזרחה לאורך מרכז סוריה של ימינו, ופונה דרום-מערבה לכינרת, ומשם, לאורך הירדן, דרומה, עד הנקודה הדרומית של ים המלח שהיא הנקודה הדרומית ביותר של ארץ ישראל. מדרום ים המלח מתפתל הגבול הדרומי בין המכתשים עד שהוא חובר לוואדי אל עריש ונשפך עמו לים התיכון.

הערבה ואילת, על פי הגישה המינימליסטית, אינן חלק מארץ ישראל, ונהר מצרים איננו הנילוס אלא בסך הכל ואדי אל עריש. מיותר לציין שגם למינימליסטים שבינינו יש יחס רגשי עמוק למדבר סיני, לתעלת סואץ ולארץ גושן. אחרי ככלות הכל רבים מאתנו שרפו שם את מיטב שנותיהם. רבים מאתנו טמנו את לבם בחול האוזל מדמם של חבריהם הנשפך לעיניהם. אולי בגלל זה   הם הגיעו למסקנה שהעולם הוא גשר צר מאד, ויש ללמוד את סוד הצמצום, ויש לוותר על זכות השיבה לשארם-א-שייך ולחווה הסינית, ויש לסגת מהחלום אודות זכותנו להתיישב לאורך שתי גדות התעלה.

כידוע, המחלוקת הנצחית שבין המקסימליסטים והמינימליסטים לא תוכרע לעולם. זו אחת הסיבות לכך שבכל דור ודור חייב אדם להמשיך ולראות את עצמו כאילו הוא עם היוצא ממצרים, ולכל הנקרה בדרכו הוא אומר שלום. אחרי ככלות הכל, עדיין לא תמו ימי נדודינו במדבר, ועדיין מתברברים אנו בשטח הגדול, מבלי יכולת לפענח את מפת הדרכים האישית שלנו הנרשמת עד עצם היום הזה על פי הקודים המוצפנים בפרק הראשון של פרשת "מסעי".

הנו"ן צדי"ק הנסתר

ארבעים ושניים נו"ן צדי"קים נסתרים רשומים במפת הדרכים המוצפנת שלנו. עד עצם היום הזה לא מסוגלים הפרשנים והדרשנים הצדיקים להסכים ביניהם אפילו ביחס למיקומו המדויק של אחד מהנו"ן הצדי"קים הללו. חלק מהנו"ן צדי"קים מסתתרים מאחורי שמות מוכרים כמו ים סוף@, מדבר סיני@, רפידים@ ויטבתה@ חלקם מסתתרים מאחורי שמות מודחקים כמו חרדה@ דפקה@ קברות התאווה@ ותחת@.

רעמסס@ הוא הנו"ן צדי"ק הנסתר הראשון של כל מסעותינו – וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס@ וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת@[4]. ערבות מואב על ירדן יריחו@ הוא הנו"ן צדי"ק האחרון – וַיִּסְעוּ מֵהָרֵי הָעֲבָרִים@ וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ@[5]. עד עצם היום הזה אנו ממשיכים לנסוע ולחנות ולנסוע לאורך מעגל הקסמים שבין רעמסס@ לבין ירדן-יריחו@. עד עצם היום הזה אנו מחפשים את הנוסחה שתאפשר לכל אחד מאתנו למצוא את הנו"ן צדי"ק הנסתר שלו.

וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם@ וַיַּחֲנוּ עַל יַם סוּף@ וַיִּסְעוּ מִיַּם סוּף@ וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין@ וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִין@ וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה@ וַיִּסְעוּ מִדָּפְקָה@ וַיַּחֲנוּ בְּאָלוּש@ וַיִּסְעוּ מֵאָלוּש@ וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִם@…[6]

מפת הדרכים האינסופית שלנו היא תצלום תקריב אווירי של מסע אלונקות נצחי. האלונקות נישאות על כתפיהם של שש מאות ריבוא נוודים-נווטים ההולכים ומסתבכים עד עצם היום הזה בדרך החתחתים המתפתלת בין ארבעים ושניים נו"ן צדי"קים נסתרים.

וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם@ וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי@ וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי@ וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה@ וַיִּסְעוּ מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה@ וַיַּחֲנוּ בַּחֲצֵרֹת@ וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת@ וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה@ וַיִּסְעוּ מֵרִתְמָה@ וַיַּחֲנוּ בְּרִמֹּן פָּרֶץ@.. .[7]

שבעים פנים לכל נון-צדיק נסתר. כל פן והאלונקה שלו. שבעים סיפורים מההפטרה לכל פרשת דרכים. סיפור סיפור ואלונקתו. אלונקה אלונקה והסיפור שלה. מאה וחמישים ריבוא אלונקות נישאות על כתפיהם של שש מאות ריבוא נוודים-נווטים הנושאים ונותנים בינם לבין עצמם תוך כדי הליכה בדרך החתחתים המתפתלת סביב עצמה.

וַיִּסְעוּ מֵהַר שָׁפֶר@ וַיַּחֲנוּ בַּחֲרָדָה@ וַיִּסְעוּ מֵחֲרָדָה@ וַיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹת@ וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת@ וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת@ וַיִּסְעוּ מִתָּחַת@ וַיַּחֲנוּ בְּתָרַח@ וַיִּסְעוּ מִתָּרַח@ וַיַּחֲנוּ בְּמִתְקָה@.. .[8]

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא נודד במסע אלונקות אינסופי. בכל דור ודור חייב אדם לנווט את דרכו אל הנו"ן צדי"ק הנסתר שלו. אין לך נקודת ציון בחלל ובזמן שפרשת "מסעי" איננה חונה בה ואיננה נוסעת ממנה. פרשת "מסעי" היא פרשתם של אינסוף פרשות הדרכים שלנו. אין לה גבול ואין לה דמות הגבול…

 אגדת מסע הכוכבים

 אם תרצו אין זו אגדה אלא מעשה שהיה, ויש לראות בתחנות הרשומות בפרשת "מסעי" ארבעים ושתיים נקודות ציון היסטוריות-גיאוגרפיות שבני ישראל עברו בהן ממש בארבעים השנים שבין שנת בתמ"ח (2448) ושנת בתפ"ח (2488) לבריאת העולם.

לעומת זאת, אם תרצו אין זו אגדה אלא הלכה למשה מסיני, ויש לראות במסעי בני ישראל הרבה יותר מסתם נדידת-עם בין ארבעים ושתיים נקודות ציון היסטוריות-גיאוגרפיות. "הנה חשבון אלה המסעות בשמותיהם, הגם דמעשה שהיה כך היה, עם כל זה בודאי כל פסוק ופסוק שבתורה מלמד לאדם דעת בכל מקום ובכל זמן להתבונן ברמיזא דחכמתא… על כן נרשום איזה מסעות מה שהזמין השם יתברך במחשבתינו ברמיזא דחכמתא… " [9]

אם תרצו לא מדובר כלל במסע ארצי המתחולל כאן על פני האדמה אלא במסע כוכבים אל שבעת הרקיעים. כנגד מ"ב האותיות הנסתרות של השם המפורש[10] דיברה התורה בפרשת "מסעי"[11] – כל אות נסתרת כנגד הנו"ן-צדי"ק הנסתר שלה. יודעי ח"ן יודעים היטב כי סוד השם המפורש בן מ"ב האותיות הוא נוסחה מופלאה לעלייה למרום[12]. בעזרת הסוד הזה עלו למרום מקובלים דגולים כמשה רבנו, רבי עקיבא, אלישע בן אבויה, בן זומא, בן עזאי, בר יוחאי ואחרים. עניין סודי זה הוא מסוכן מכדי להיכנס לפרטיו כאן ועכשיו…

מבלי להיכנס לפרטים החסויים אפשר לרמוז על האפשרות שפרשת "מסעי" עוסקת במסע כוכבים לעבר שבעת הרקיעים. בכל רקיע שש תחנות חלל – ביחד ארבעים ושתיים תחנות. רעמסס היא התחנה הנחותה ביותר, והיא קרובה לארציות השפלה יותר מכל תחנות החלל האחרות. תחנת החלל העילאית ביותר היא ערבות מואב על ירדן יריחו. תחנה זו ממוקמת ממש למרגלות כיסא הכבוד המרחף מעל הרקיע השביעי. ירדן-יריחו הארצית שוכנת כידוע קרוב לים המוות שהוא המקום הנמוך ביותר בעולם הקליפות. זאת, כפי הנראה, הסיבה לכך שבעולם המראות המסתורי משתקפת ירדן-יריחו כתחנת החלל הגבוהה ביותר השוכנת בקצה העליון של הרקיע השביעי…

                                                               תם ולא נשלם

                                                      המסע האינסופי לא ייגמר לעולם

[1] במדבר פרק לד

[2] שם לג

[3] ראי/ה בראשית טו

[4] במדבר לג ה

[5] שם שם מח

[6] שם שם י-יד

[7] שם שם טו-יט

[8] שם שם כד-כח

[9] מתוך "ספר אגרא דכלה"מאת שפירא צבי אלימלך מדינוב,ספר החסידות הכללית, דף רצה/ב פרשת מסעי

 [10] כך, למשל, כותבים התוספות בדיבור המתחיל "אין דורשין במעשה בראשית" (בבלי חגיגה יא ב) – "אין דורשין – במעשה בראשית פירש רבנו תם הוא שם מ"ב אותיות היוצא מבראשית ומפסוק שלאחריו".   בעל "ספר הפליאה" מלמד אותנו פרטים נוספים ביחס לארבעים ושתיים אותיות אלו ומרכיב מהן שבע מילים מיסתוריות בנות שש אותיות כל אחת: "…בראשי"ת בראאל"ה ימאתה"ש מימוא"ת הארץו"ה ארץהי"ת התהוו"ב.

[11] ראי/ה למשל בספר אגרא דכלה דף רצה/ב פרשת מסעי – "אלה מסעי בני-ישראל – ראשי תיבות מ"ב. שהמסעות הם נגד שם מ"ב. וזה סוד אשר יצאו מארץ מצרים, שכבר ידעת שסוד שם זה מסוגל לעליה. וכן "ביד משה" – ראשי תיבות מ"ב. וכן "ואלה מסעיהם בגימטריא מ"ב.       ידוע שמ"ב מסעות הללו נגד שם מ"ב, והנה יש בהשם הלז אותיות כפולות, וכתב בהמדרש הנעלם דהיו בכל פעם מסופקים האיך ליסע, כשראו והבינו באותיות השם שצריכין ליסע למקום אשר הוא נגד אות ב` במשל, והנה היו כמה מקומות שהיו נגד אות ב` כמספר הביתי"ן שבשם הלז, וכן נגד שאר האותיות, עד שהודיע רוח הקודש על ידי משה שיסעו להמקום הנרצה בגזירת היוצר, עיין שם במדרש הנ"ל והוא כתוב בספר המפעלות עם פירוש נפלא. והנה לעתיד לבא שוב יבואו למדבר הלז, וכתב משה את המסעות שלא יטעו עוד. וזהו ויכתוב משה את מוצאיהם בעת יציאתם למסעיה"ם, באיזה אופן היו המסעות על פי ד`, ואלה יהיו לעתיד מסעיה"ם למוצאיה"ם, כאשר יצאו מד` כנפות הארץ במהרה בימינו אמן, שוב לא יצטרכו למורה בזה הענין, כי כתורה יעשו נ"ל, והוא ענין נפלא…"

 [12] ראי/ה למשל רש"י בדיבור המתחיל "ארבעה נכנסו לפרדס" – " `נכנסו לפרדס"– עלו לרקיע על ידי שם" (בן מב אותיות)